נייע קונטרס "א וועג צו לערנען" ווערט צוכאפט פון די מפיצים
עס איז כמעט נישט געווען א שיעור, וואו מוהרא"ש זי"ע זאל נישט רעדן פונעם "סדר דרך הלימוד". מוהרא"ש פלעגט זאגן אז דער "סדר דרך הלימוד" דאס און נאר דאס איז "דעם רבינ'ס זאך", דאס האט דער הייליגער רבי געמאנט און געפאדערט, און דאס פלעגט מוהרא"ש שטענדיג חזר'ן מיט אונז.
דער שיחה פון הייליגן רבין אין שיחת הר"ן סימן ע"ו ווי דער רבי שטעלט אוועק זיין "סדר דרך הלימוד" איז אלץ געווען שגור על לשונו פון מוהרא"ש זי"ע, מוהרא"ש פלעגט זאגן, לאמיר עס אויפמישן פון אינעווייניג און זען די ווערטער וואס דער הייליגער רבי שרייבט אין שיחת הר"ן סימן ע"ו:
"שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ מִכְּבָר שֶׁסִּפֵּר: שֶׁלָּמַד כָּל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן־עָרוּךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. פַּעַם אַחַת כִּפְשׁוּטוֹ. וּפַעַם שֵׁנִי לָמַד וְגָמַר אוֹתָם וְהָיָה יוֹדֵעַ בְּכָל דִּין וְדִין מֵאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן־עָרוּךְ הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלּוֹ בִּגְמָרָא פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת. וּפַעַם שְׁלִישִׁי לָמַד וְגָמַר אוֹתָם וְזָכָה לֵידַע בְּכָל דִּין וָדִין סוֹד הַכַּוָּנָה שֶׁל הַדִּין, מִפְּנֵי מָה הַדִּין כָּךְ עַל־פִּי סוֹד. וּכְפִי הַנִּשְׁמָע כָּל זֶה הָיָה בִּימֵי נְעוּרָיו כִּי אַחַר־כָּךְ חָזַר וְגָמַר אוֹתָם עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים. וְדַרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד שֶׁהָיָה לוֹמֵד הַרְבֵּה הַרְבֵּה כָּל יָמָיו עַד הַסּוֹף, אֲפִלּוּ בְּעֵת הַחוֹלַאַת הַכָּבֵד שֶׁהָיָה לוֹ בַּסּוֹף. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה עָלָיו טִרְחָא דְּצִבּוּרָא שֶׁהָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה עִמָּנוּ וְעִם כָּל אֲנָשָׁיו לְקָרְבָם לַעֲבוֹדַת ה', וְלִתֵּן לָנוּ עֵצוֹת בְּכָל עֲסָקֵינוּ וְכוּ' וְכוּ', וְגַם מֹחוֹ הָיָה מְשׁוֹטֵט תָּמִיד בְּהַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת תָּמִיד וְכוּ' וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה עוֹסֵק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְלֹא הָיָה טָרוּד כְּלָל, רַק תָּמִיד הָיָה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת. וּבְעִנְיָן זֶה הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא וְאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִזֶּה כְּלָל. וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה לוֹ פְּנַאי עַל כָּל דָּבָר. וְתָמִיד הָיָה לִמּוּדוֹ בִּמְהִירוּת גָּדוֹל מְאֹד. וְהָיָה לוֹמֵד כַּמָּה דַּפִּין פּוֹסֵק בְּשָׁעָה אַחַת עִם כָּל הַפֵּרוּשִׁים כֻּלָּם שֶׁסָּבִיב הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" הַנִּדְפָּסִים בְּכֶרֶךְ גָּדוֹל, (שֶׁהֵם הַ"טּוּרֵי־זָהָב" וְהַ"מָּגֵן אַבְרָהָם" וְהַ"בְּאֵר הַגּוֹלָה" וּ"פְרִי חָדָשׁ" וַ"עֲטֶרֶת זְקֵנִים" וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בִּשְׁאָר הַחֲלָקִים)."
"וְסִפֵּר, שֶׁבְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם מְכִינִים עַצְמָן לְהִתְפַּלֵּל בַּבֹּקֶר, בְּעֵת שֶׁמַּתְחִילִין לְהִתְקַבֵּץ עַד שֶׁמַּתְחִילִין לְהִתְפַּלֵּל, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הוּא לוֹמֵד אַרְבָּעָה דַּפִּין פּוֹסֵק. וְכֵן כָּל מַה שֶּׁלָּמַד גְּמָרָא אוֹ פּוֹסֵק וְכַיּוֹצֵא הַכֹּל הָיָה בִּמְהִירוּת גָּדוֹל מְאֹד. וְסִפֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁטּוֹב לִלְמֹד בִּמְהִירוּת וְלִבְלִי לְדַקְדֵּק הַרְבֵּה בְּלִמּוּדוֹ. רַק לִלְמֹד בִּפְשִׁיטוּת בִּזְרִיזוּת. וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ הַרְבֵּה בִּשְׁעַת לִמּוּדוֹ מֵעִנְיָן לְעִנְיָן, רַק יִרְאֶה לְהָבִין הַדָּבָר בִּפְשִׁיטוּת בִּמְקוֹמוֹ. וְאִם לִפְעָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין דָּבָר אֶחָד, אַל יַעֲמֹד הַרְבֵּה שָׁם וְיַנִּיחַ אוֹתוֹ הָעִנְיָן וְיִלְמַד יוֹתֵר לְהַלָּן. וְעַל־פִּי הָרֹב יֵדַע אַחַר־כָּךְ מִמֵּילָא מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵבִין בִּתְחִלָּה, כְּשֶׁיִּלְמַד כְּסֵדֶר בִּזְרִיזוּת לְהַלָּן יוֹתֵר."
"וְאָמַר: שֶׁאֵין צְרִיכִין בְּלִמּוּד רַק הָאֲמִירָה לְבַד, לוֹמַר הַדְּבָרִים כְּסֵדֶר, וּמִמֵּילָא יָבִין. וְלֹא יְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בִּתְחִלַּת לִמּוּדוֹ שֶׁיִּרְצֶה לְהָבִין תֵּכֶף, וּמֵחֲמַת זֶה יִקְשֶׁה לוֹ הַרְבֵּה תֵּכֶף וְלֹא יָבִין כְּלָל. רַק יַכְנִיס מֹחוֹ בְּהַלִּמּוּד וְיֹאמַר כְּסֵדֶר בִּזְרִיזוּת וּמִמֵּילָא יָבִין. וְאִם לֹא יָבִין תֵּכֶף – יָבִין אַחַר־כָּךְ. וְאִם יִשָּׁאֲרוּ אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יוּכַל לַעֲמֹד עַל כַּוָּנָתוֹ, מַה בְּכָךְ? כִּי מַעֲלַת רִבּוּי הַלִּמּוּד עוֹלָה עַל הַכֹּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (שַׁבָּת סג.): 'לִגְּמוֹר וַהֲדַר לִסְבֹּר וְאַף־עַל־גַּב דְּלָא יָדַע מַה קָאָמַר' שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים קי"ט): "גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה" וְכוּ'. כִּי עַל־יְדֵי רִבּוּי הַלִּמּוּד שֶׁיִּלְמַד בִּמְהִירוּת וְיִזְכֶּה לִלְמֹד הַרְבֵּה, עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לַעֲבֹר כַּמָּה פְּעָמִים אֵלּוּ הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹמֵד, לְגָמְרָם וְלַחֲזֹר לְהַתְחִיל וּלְגָמְרָם פַּעַם אַחַר פַּעַם. וְעַל־יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא יָבִין בַּפַּעַם הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי כָּל מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵבִין בִּתְחִלָּה, כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהָבִין וְלַעֲמֹד עַל דִּבְרֵיהֶם."
"וְדִבֵּר הַרְבֵּה מְאֹד בְּעִנְיָן זֶה. וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר דְּבָרִים אֵלּוּ בִּכְתָב הֵיטֵב. אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא דֶּרֶךְ עֵצָה טוֹבָה מְאֹד בְּעִנְיַן הַלִּמּוּד. כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לִלְמֹד הַרְבֵּה מְאֹד לִגְמֹר כַּמָּה וְכַמָּה סְפָרִים וְגַם יִזְכֶּה לְהָבִין הַדְּבָרִים יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר הָיָה לוֹמֵד בְּדִקְדּוּק גָּדוֹל כִּי זֶה מְבַלְבֵּל מְאֹד מִן הַלִּמּוּד. וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם פָּסְקוּ מִלִּמּוּדָם לְגַמְרֵי עַל־יְדֵי רִבּוּי הַדִּקְדּוּקִים שֶׁלָּהֶם. וּמְאוּמָה לֹא נִשְׁאַר בְּיָדָם. אֲבָל כְּשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לִלְמֹד בִּמְהִירוּת כַּנַּ"ל בְּלִי דִּקְדּוּקִים הַרְבֵּה, הַתּוֹרָה תִּתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, וְיִזְכֶּה לִלְמֹד הַרְבֵּה מְאֹד, גְּמָרָא וּפוֹסְקִים כֻּלָּם, וְתַנַ"ךְ וּמִדְרָשִׁים וְסִפְרֵי הַזֹּהַר וְקַבָּלָה וּשְׁאָר סְפָרִים כֻּלָּם."
"וּכְבָר מְבֹאָר (לְעֵיל כ"ח) שִׂיחָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ ז"ל, שֶׁטּוֹב לָאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר בְּחַיָּיו בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וּפַעַם אֶחָד חִשֵּׁב רַבֵּנוּ ז"ל, מַה שֶּׁהָאָדָם צָרִיךְ לִלְמֹד בְּכָל יוֹם עַד שֶׁאֵין הַיּוֹם מַסְפִּיק. דְּהַיְנוּ לִגְמֹר בְּכָל שָׁנָה שַׁ"ס עִם הָרִי"ף וְהָרֹא"שׁ, וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן־עָרוּךְ הַגְּדוֹלִים, וְכָל הַמִּדְרָשִׁים כֻּלָּם, וְכָל סִפְרֵי הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְזֹהַר חָדָשׁ, וְכָל סִפְרֵי קַבָּלָה מֵהָאֲרִ"י ז"ל. גַּם צְרִיכִין לִלְמֹד אֵיזֶה שִׁעוּר בַּיּוֹם בִּקְצָת עִיּוּן. וְעוֹד חִשֵּׁב הַרְבֵּה דְּבָרִים. גַּם צְרִיכִין לוֹמַר תְּהִלִּים בְּכָל יוֹם, וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה הַרְבֵּה."
"וְאָז סִפֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיָן זֶה שֶׁצְּרִיכִין לִלְמֹד בִּמְהִירוּת גָּדוֹל וּבִזְרִיזוּת וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בְּדִקְדּוּקִים הַרְבֵּה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן. וְהַדְּבָרִים הַלָּלוּ הֵם בְּדוּקִים וּמְנֻסִּים."
"גַּם לֹא הָיָה מְצַוֶּה לַחֲזֹר תֵּכֶף עַל לִמּוּדוֹ, רַק רְצוֹנוֹ תָּמִיד הָיָה לִלְמֹד הַסֵּפֶר אוֹ הַפּוֹסֵק שֶׁלּוֹמֵד כְּסֵדֶר מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ בִּזְרִיזוּת, וְאַחַר־כָּךְ יַתְחִיל פַּעַם שֵׁנִי וְיִגְמֹר אוֹתוֹ כֻּלּוֹ. וְכֵן פַּעַם אַחַר פַּעַם."
"גַּם אָמַר: לְבַל יִהְיֶה נִבְהָל מִזֶּה שֶׁהִזְהִיר שֶׁצְּרִיכִין לִלְמֹד כָּל־כָּךְ בְּכָל יוֹם, כִּי גַּם אִם אֵינוֹ זוֹכֶה לִלְמֹד כָּל־כָּךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת. וְגַם כְּבָר סִפֵּר מִזֶּה שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר אֲפִילוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד כְּלָל, וַאֲפִלּוּ צַדִּיק יְכוֹלִין לִהְיוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ לַמְדָן כְּלָל. רַק בַּעַל הַשָּׂגָה אֵין יְכוֹלִין לִהְיוֹת כִּי־אִם כְּשֶׁהוּא לַמְדָן בִּגְמָרָא פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת. אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר וְצַדִּיק גָּמוּר יְכוֹלִין לִזְכּוֹת אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי, 'וְלֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר וְאִי אַתָּה בֶּן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה' (אָבוֹת ב)."
מוהרא"ש האט אמאל פארציילט אז איינער וואס פאררופט זיך א ברסלבע משפיע איז אמאל געקומען צו אים מיט טענות איבערן סדר דרך הלימוד, און אויף דעם וואס מוהרא"ש פלעגט אלץ זאגן אז "מען דארף נישט ביים לערנען מער פון זאגן די ווערטער, אפילו אויב מען פארשטייט נישט", מוהרא"ש האט ארויסגענומען דעם שיחות הר"ן און געוויזן די ווערטער וואס דער רבי שרייבט "וְאָמַר: שֶׁאֵין צְרִיכִין בְּלִמּוּד רַק הָאֲמִירָה לְבַד, לוֹמַר הַדְּבָרִים כְּסֵדֶר, וּמִמֵּילָא יָבִין. וְלֹא יְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בִּתְחִלַּת לִמּוּדוֹ שֶׁיִּרְצֶה לְהָבִין תֵּכֶף, וּמֵחֲמַת זֶה יִקְשֶׁה לוֹ הַרְבֵּה תֵּכֶף וְלֹא יָבִין כְּלָל. רַק יַכְנִיס מֹחוֹ בְּהַלִּמּוּד וְיֹאמַר כְּסֵדֶר בִּזְרִיזוּת וּמִמֵּילָא יָבִין. וְאִם לֹא יָבִין תֵּכֶף – יָבִין אַחַר־כָּךְ. וְאִם יִשָּׁאֲרוּ אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יוּכַל לַעֲמֹד עַל כַּוָּנָתוֹ, מַה בְּכָךְ? כִּי מַעֲלַת רִבּוּי הַלִּמּוּד עוֹלָה עַל הַכֹּל" האט אים יענער געפרעגט "ווער האט געשריבן דעם ספר, דאס איז אייער ספר?".
מוהרא"ש האט מיט גרויס מסירת נפש ארויסגעגעבן דעם הייליגן ספר "סדר דרך הלימוד" און געדרוקט און פארשפרייט אין די מיליאנען און מיט דעם מקרב געווען זייער אסאך אידן צום אייבערשטן, ווען זיי האבן געזען אז אויך זיי קענען לערנען, און אויך זיי קענען האבן א שייכות מיט די תורה.
מען האט אלע יארן געזען ווי די אלע וואס האבן געפאלגט דעם צדיק בתמימות און גענומען די משניות אדער גמרא און געזאגט די ווערטער, מען האט ממש געזען ווי זיי ווערן פון פריש געבוירן, זיי ווערן אנגעפילט מיט סיפוק הנפש, זיי ווערן געדולדיגע מענטשן, זייערע נערוון ווערט געהיילט, און מען ווערט נאנט צום אייבערשטן.
ברוך שהחיינו וקיימנו, אז מען האט יעצט זוכה געווען אז דער הייליגער ספר איז געווארן איבערגעזעצט און געדרוקט צום ערשטן מאל אויף אידיש. פונעם קרן הדפסה געבט מען איבער אז די פארלאנג פון דעם הייליגן ספר איז אומגעהויער גרויס, מען האט עס שוין אין די ערשטע וואך איבערגעדרוקט עטליכע מאל, און מען קען ממש נישט נאכקומען דער גרויסער פארלאנג.
אידן זענען דורשטיג פאר די הייליגע ווערטער פון רבין, מענשט האבן שוין געהערט איבער דעם ברסלב'ן דרך פון "זאגן", און פון די אנדערע זייט הערט מען פון לצים אפשפעטן, און ווען מען באגעגענט דעם הייליגן ספר, און מען זעט די ווערטער פון מוהרא"ש און פון הייליגן רבין, דאס געבט די כח זיך צו שטארקן אויף אלע לצים און ליידיג-גייער, און דאס הארץ ווערט אויפגעפלאמט, מען הערט אויף פארברענגען די צייט מיט נארשקייטן. מען הייבט אן לערנען אסאך משניות, גמרא, שולחן ערוך, און כל התורה כולה, און מען ווערט צוגעקלעבט צום אייבערשטן.
צו קויפן דעם ספר "א וועג צו לערנען"
< זעה מער
כג חשון תשפ"ג 📝
