בריוון פונעם ראש ישיבה שליט"א

#3 - וויין צום אייבערשטער דו זאלסט ארויסגיין פון דיין צוגעקלעבטקייט צו אלקאהאל
אומאן, משקה המשכר, רייכערן

בעזרת ה' יתברך


יום ד' פרשת נצבים, כ"ה אלול, שנת תשע"ט לפרט קטן


 


לכבוד מיין טייערער ליבער חבר ... נרו יאיר.


איך האף אז דו ביסט נישט ברוגז אדער אנגעווייטאגט אויף מיר אויב דורכ'ן יאר האב איך דיר געזאגט אדער געשריבן וכו'; נעם אן מיינע ווערטער אויף א פאזיטיווער וועג, ווייל איך וויל נאר דו זאלסט האבן א גוט לעבן.


יעצט ביים רבינ'ס ציון וועלן מיר פועל'ן א גוט יאר; ביים רבינ'ס ציון קען מען פועל'ן ישועות שלא כדרך הטבע. מוהרא"ש זאגט נאך בשם רבי אברהם בן רבי נחמן זכרונו לברכה: "אז מען עקשנ'ט זיך ביים ציון, קען מען אלעס פועל'ן".


דעריבער זאלסטו נישט זיין קיין בטלן, זאלסט זיצן ביים ציון און וויינען און וויינען אז דו זאלסט ארויסגיין פון דיין צוגעקלעבטקייט צו אלקאהאל; בעט דעם רבי'ן אז דו זאלסט זיך פאר'עקלען פון אלקאהאל, און מיט תפילה קען מען אלעס פועל'ן.


א אינגערמאן האט מיר דערציילט אז זיין זיידע (א מחותן פון מוהרא"ש זכרונו לברכה) פלעגט רייכערן צוויי פושקעס צוגרעטלעך יעדן טאג (רויטע צוגרעטלעך), ער איז געווען אזוי צוגעבינדן צו דעם, ער האט זיך ממש נישט געקענט שיידן דערפון.


ווען ער איז מקורב געווארן צום רבי'ן האט ער אנגעהויבן בעטן דעם אייבערשטן: "הייליגער באשעפער, העלף מיר איך זאל מער נישט רייכערן; דער רבי זאגט מען זאל נישט רייכערן, העלף מיר איך זאל זיך אפלאזן פון דעם", איין אינדערפרי ווען ער האט גענומען דעם צוגרעטל אין האנט האט ער געשפירט ווי עס עקלט אים און ער האט דאס אראפגעווארפן, נאכדעם האט ער ווייטער פרובירט איינמאל און נאכאמאל ביז ער האט געזען אז זיינע תפילות און געבעטן זענען נתקבל געווארן און ער האט זיך אפגעוואוינט פון דעם. זעט מען פון דעם, אז מען בעט העלפט דער אייבערשטער.


א כתיבה וחתימה טובה.


בעט פאר מיר, יואל בן ריצא רעכל.

#2 - אוועקגעווארפן די אלקאהאל
חלומות, משקה המשכר

בעזרת ה' יתברך


יום ד' פרשת שופטים, ד' אלול, שנת תשע"ט לפרט קטן


 


לכבוד מיין טייערער ... נרו יאיר.


איך האב ערהאלטן דיין בריוו מיט די געלט פאר א פדיון.


אשריך ואשרי חלקך אז דו האסט אוועקגעווארפן די אלקאהאל; דו נעמסט מער נישט אריין קיין אלקאהאל אין דיר און דו טרינקסט מער נישט. דער הייליגער רבי זאגט (ספר המידות, אות שכרות, סימן ד): "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב מִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר", דער אייבערשטער האט ליב דעם מענטש וואס שיכור'ט זיך נישט אן; קומט אויס אז דער אייבערשטער האט דיר ליב.


בנוגע וואס דו האסט גע'חלומ'ט וכו'; דער הייליגער רבי זאגט (ספר המידות, אות חלום, סימן א): "לַחֲלוֹם רָע", פאר א שלעכטע חלום, "תֹּאמַר בַּבֹּקֶר", זאל מען זאגן אינדערפרי: "הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּ", חלומות זענען נישט אמת; דערנאך דארף מען שוין נישט זארגן.


דער עיקר זאלסטו זיך שטארקן צו זיין פרייליך, זארג נישט וכו'; חכמינו זכרונם לברכה זאגן (ברכות נה.): "חֶלְמָא בִּישָׁא", אז מען חלומ'ט זיך א שלעכטע חלום, "עֲצִיבוּתֵיהּ מִסְתַּיֵּיהּ", דאס וואס מען איז דערשראקן און צעבראכן דערפון, דאס אליינס איז מבטל דעם חלום; דעריבער זאלסטו זיך שטארקן מיט אמונה צו גלייבן אינעם אייבערשטן אז אלעס וועט זיין גוט און דו זאלסט ווייטער ממשיך זיין מיט תפילה והתבודדות. חכמינו זכרונם לברכה זאגן (ברכות י:): "אֲפִילוּ בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת אוֹמֵר לוֹ לְמָחָר הוּא מֵּת", אפילו מען חלומ'ט זיך אז מען גייט שטארבן, "אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים", זאל מען ווייטער בעטן דעם אייבערשטן.


דער אייבערשטער זאל העלפן זאלסט האבן הצלחה אין אלע ענינים.


א כתיבה וחתימה טובה, א גוט געבענטשט יאר.

#1 - שוין צייט דו זאלסט זיך אפלאזן פון אלקאהאל
שלום בית, שכרות, חינוך הילדים, משקה המשכר

בעזרת ה' יתברך


ערב שבת פרשת חיי שרה – מברכים החודש, כ"ד מר-חשון שנת תשע"ט לפרט קטן


 


לכבוד ... נרו יאיר.


איך האב ערהאלטן א בריוו פון דיין ווייב.


איך מיין עס איז שוין צייט דו זאלסט זיך אויפוועקן פון שלאף און אפלאזן די אלקאהאל; ווען דו וואלסט געזען ווי אזוי דו זעסט אויס ווען דו ביסט שיכור, ווי דו ביסט שטאט'ס נאר, אלע ווערן פארשעמט פון דיר, דיין ווייב, דיינע קינדער, וואלסטו זיכער אויפגעהערט טרינקען.


עס איז כדאי דו זאלסט מאכן א שיעור אין ספר משלי, וועסטו זען דאס שעדליכקייט פון טרינקען וויין. שלמה המלך זאגט (כ, א): "לֵץ הַיַּין", א לץ טרינקט וויין, "הֹמֶה" – ער ברומט און שרייט – "שֵׁכָר", אז ער דארף אלטע וויין; ועוד.


איך בין אמאל געווען ביי מוהרא"ש אין שטוב, פונקט דעמאלט האט איינער געקלאפט אויפן טיר מיט זיין זון א בחור וואס איז נעבעך אריין געפאלן אין די תאוה פון טרינקען וויין רחמנא לצלן. מוהרא"ש האט מיר נישט ארויסגעשיקט פון שטוב, האב איך געהערט ווי מוהרא"ש מוסר'ט דעם בחור ער זאל אכטונג געבן נישט צו טרינקען קיין וויין, און מוהרא"ש האט אים געהייסן לערנען יעדן טאג די תורה אין ליקוטי מוהר"ן (חלק ב, סימן כו) וואו דער רבי רעדט איבער די שעדליכקייט פון טרינקען; מוהרא"ש האט אים געזאגט ער זאל יעדן טאג לערנען די תורה און נאכדעם זאגן די תפילה פון רבי נתן אויף דעם תורה.


דאס זעלבע זאלסטו טון, אז דו ביסט נעבעך אזוי צוגעקלעבט צו אלקאהאל, אזוי ווייט אז די אלקאהאל איז דיר וויכטיגער פון דיין לעבן און פון דיין ווייב און קינדער, זאלסטו לערנען יעדן טאג לערנען די תורה אין ליקוטי מוהר"ן (חלק ב', סימן כו), נישט איין מאל א טאג נאר אפאר מאל א טאג ביז עס זאל דיר אריין גיין אין די ביינער דעם רבינ'ס ווערטער, וועסטו זוכה זיין ארויס צו קריכן פון די מחלה.


איך שיק דיר דא די תורה מיט די תפילה פון ר' נתן:


"צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִשִּׁכְרוּת וּלְדַקְדֵּק שֶׁלּא לִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מִיכָלְתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי שִׁכְרוּת, כִּי מְעַט הַשְּׁתִיָּה לְפִי הַצֹּרֶךְ הוּא טוֹבָה לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ. וְדַע, כִּי הַדַּעַת מְלֻבָּשׁ בַּחֲסָדִים, וּכְשֶׁשּׁוֹתֶה בְּמִדָּה כָּרָאוּי לְפִי עֶרְכּוֹ, אֲזַי נִתְרַחֵב דַּעְתּוֹ וְנִתְרוֹמֵם מֹחוֹ וַאֲזַי נִגְדָּלִין הַחֲסָדִים בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי הַשְּׁתִיָּה. כִּי כְּשֶׁנִּתְרוֹמֵם הַדַּעַת, נִתְרוֹמְמִין וְנִגְדָּלִין הַחֲסָדִים, כִּי הַדַּעַת מְלֻבָּשׁ בָּחֲסָדִים כַּנַּ"ל (עֵרוּבִין ס"ה): "כָּל הַמִּתְפַּתֶּה בְּיֵינוֹ, יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ", מִתְפַּתֶּה דַּיְקָא, בְּחִינַת חֲסָדִים שֶׁעַל יְדֵי הַיַּיִן נִגְדָּלִין הַחֲסָדִים וְזֶהוּ מִתְפַּתֶּה שֶׁעַל יְדֵי הַגְדָּלַת הַחֲסָדִים הוּא מִתְפַּתֶּה וּמִתְפַּיֵּס אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי לְהִתְפַּתּוֹת לְפִי חֲסָדִים סְתָם וְהָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת רֹגֶז, אֲבָל עַל יְדֵי הַגְדָּלַת הַחֲסָדִים עַל יְדֵי הַיַּיִן הוּא מִתְפַּתֶּה כַּנַּ"ל, אֲבָל הַשּׁוֹתֶה יוֹתֵר מִדַּאי וּמִשְׁתַּכֵּר אֲזַי אַדְּרַבָּא, מִתְגַּבְּרִין תֹּקֶף הַגְּבוּרוֹת, וְנַעֲשֶׂה כַּעַס וָרֹגֶז וְלִפְעָמִים מִתְגַּבְּרִין גְּבוּרוֹת דְּסִטְרָא אָחָרֳא וְיוּכַל לָבוֹא לִידֵי רָעוֹת וְכוּ' חַס וְשָׁלוֹם, וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי שִׁכְרוּת שׁוֹכְחִין כָּל הַמִּצְווֹת וְהָאַזְהָרוֹת שֶׁצִּוָּה משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי משֶׁה הוּא מְלֻבָּשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר, וּמַזְכִּיר כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּצְוָה הַשַּׁיָּכָה לְאוֹתוֹ אֵיבָר כִּי רְמַ"ח מִצְווֹת כְּנֶגֶד רְמַ"ח אֵיבָרִים מְחֹקֵק (דְּבָרִים לג), שֶׁהוּא גִּימַטְרִיָּא רְמַ"ח, שֶׁמַּזְכִּיר רְמַ"ח מִצְווֹת כַּנַּ"ל, וְעַל יְדֵי הַשִּׁכְרוּת שׁוֹכֵחַ אוֹתָם בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי ל"א): "פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק" שֶׁעַל יְדֵי הַשְּׁתִיָּה וְהַשִּׁכְרוּת שׁוֹכֵחַ רְמַ"ח מִצְווֹת שֶׁל משֶׁה כַּנַּ"ל, וְהִתְלַבְּשׁוּת משֶׁה בָּאֵיבָרִים זֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת הַדַּעַת בַּחֲסָדִים כַּנַּ"ל, כִּי משֶׁה הוּא הַדַּעַת וְהָאֵיבָרִים הֵם רְמַ"ח בְּחִינַת אַבְרָהָם אִישׁ הַחֶסֶד, שֶׁהוּא גִּימַטְרִיָּא רְמַ"ח אֵיבָרִים".


דערנאך זאלסטו זאגן די תפילה פון רבי נתן ווי ער בעט זיך ביים אייבערשטן מיט א תפילה געבויט אויפן רבינ'ס ווערטער (תפלה כג):


"מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה הֱבִיאֲנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ". רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַב חֶסֶד וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב, רַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְזַכֵּנִי לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת בְּכָל עֵת וְלַעֲבֹד אוֹתְךָ תָמִיד בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרוֹב כֹּל. וְתִשְׁמֹר אוֹתִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתַצִּילֵנִי בְּכָל עֵת מֵרִבּוּי שְׁתִיַּת הַיַּיִן וּשְׁאָר מַשְׁקִים הַמְשַׁכְּרִים, שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה לְעוֹלָם יוֹתֵר מֵהַמִּדָּה וְלֹא אָבֹא לִידֵי שִׁכְרוּת לְעוֹלָם. כִּי אַתָּה גִּלִּיתָ לָנוּ עֹצֶם רָעַת הַשִּׁכְרוּת הַמַּטְרִיד וּמַעֲבִיר אֶת הָאָדָם מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַל־יְדֵי שִׁכְרוּת שׁוֹכְחִין אֶת כָּל הָאַזְהָרוֹת שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ אֶצְלֵינוּ בְּכָל אֵבֶר וָאֵבֶר אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וּמַזְכִּיר וּמַזְהִיר אֶת כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַשַּׁיָּכָה לְכָל אֵבֶר וָאֵבֶר, שֶׁהֵם רְמַ"ח אֵיבָרִים כְּנֶגֶד רְמַ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה. וְעַל־יְדֵי הַשִּׁכְרוּת חַס וְשָׁלוֹם, שׁוֹכְחִין כָּל אֵלּוּ הָאַזְהָרוֹת, וְכָל הַדְּרָכִים נַעֲשִׂים לְפָנָיו כְּמִישׁוֹר רַחֲמָנָא לִיצְלָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים. וְנֶאֱמַר, לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי, לְמִי חַכְלִילוּת עֵינָיִם. לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ. אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִישׁ. עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת. וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב־יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל.


מָלֵארַחֲמִים, אַתָּה יָדַעְתָּ כַּמָּה נְפָשׁוֹת נִשְׁקְעוּ בִּיוֵן מְצוּלָה עַל־יְדֵי הַשִׁכְרוּת רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְנִטְרְדוּ מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת עַל־יְדֵי־זֶה. הַצִּילֵנִי מָלֵא רַחֲמִים, שָׁמְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁלֹּא אָבֹא לְעוֹלָם לִידֵי שִׁכְרוּת כְּלָל, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּבִשְׁאָר זְמַנִּים קְדוֹשִׁים, אֲשֶׁר רְצוֹנְךָ שֶׁנְּשַׂמַּח אֶת נַפְשֵׁנוּ עַל־יְדֵי שְׁתִיַּת יַיִן מְעַט. זַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁנִּזְכֶּה לְכַוֵּן אֶת הַמִּדָּה שֶׁלֹּא נִשְׁתֶּה כִּי אִם מְעַט הַמֻּכְרָח כְּפִי רְצוֹנְךָ, כְּדֵי לְרוֹמֵם דַּעְתֵּנוּ וּלְהַרְחִיב שִׂכְלֵנוּ וְלִבֵּנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ. בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה עַל־יְדֵי מְעַט הַשְּׁתִיָּה לְהַרְחִיב וּלְהַגְדִּיל הַחֲסָדִים שֶׁדַּעְתֵּנוּ מְלֻבָּשׁ בָּהֶם, שֶׁנִּזְכֶּה עַל־יְדֵי מְעַט הַשְּׁתִיָּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב בֶּאֱמֶת, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְדַּבֵּק בְּךָ בֶּאֱמֶת עַל־יְדֵי־זֶה, וְלִזְכֹּר עַל־יְדֵי־זֶה יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת כָּל הָאַזְהָרוֹת בְּכָל אֵבֶר וָאֵבֶר שֶׁמַּזְהִיר אוֹתָנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְנִתְעוֹרֵר בְּיוֹתֵר לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְוֹת הַשַּׁיָּכִים לְכָל אֵבֶר וָאֵבֶר. וְתִפְתַּח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְאֶזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַל־יְדֵי הַשְּׁתִיָּה בִּדְבֵקוּת נִפְלָא וַאֲמִתִּי כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, וְאֶהְיֶה מִתְפַּתֶּה בְּיֵינִי בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה לִהְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת, וְיִהְיֶה נִמְשַׁךְ עָלַי הַרְחָבַת הַדַּעַת וְהַחֲסָדִים מִדַּעַת קוֹנִי, וְאֶזְכֶּה לְכַבֵּד אֶת יְהֹוָה בֶּאֱמֶת מֵהוֹנִי וּמִגְּרוֹנִי.


רִבּוֹנוֹשֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אַף לְפִי גֹדֶל הַגְּנוּת שֶׁל הַשִּׁכְרוּת בְּלִי שִׁעוּר, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַהֶכְרַח לִפְעָמִים לִשְׁתּוֹת מְעַט בִּשְׁבִיל הַרְחָבַת הַדַּעַת. כַּאֲשֶׁר הוֹדִיעוּנוּ חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים גֹּדֶל גְּנוּת הַשִּׁכְרוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְגֹדֶל מַעֲלַת הַשְּׁתִיָּה בִּקְדֻשָּׁה לִשְׁמֶךָ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, זָכָה מְשַׂמְּחוֹ, לֹא זָכָה מְשַׁמְּמוֹ. זָכָה נַעֲשָׂה רֹאשׁ, לֹא זָכָה נַעֲשָׂה רָשׁ. וְגַם אָנוּ מְחֻיָּבִים לְקַדֵּשׁ וּלְהַבְדִּיל עַל הַיַּיִן בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּלְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס שֶׁל יַיִן, כִּי אֵין אוֹמְרִים שִׁיר אֶלָּא עַל הַיַּיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים. עַל־כֵּן רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְזַכֵּנִי אוֹתִי וְאֶת כָּל חֶבְרָתֵינוּ וְאֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּזְכֶּה כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ לֵידַע בְּכָל עֵת לְכַוֵּן הַמִּדָּה, בְּאֹפֶן שֶׁנִּתְרַחֵק מֵהַשִּׁכְרוּת לְגַמְרֵי. וּבָעֵת שֶׁיִּהְיֶה רְצוֹנְךָ לְשַׂמְּחֵנוּ מִיֵּינְךָ הַטּוֹב, תְּזַכֵּנוּ וְתִשְׁמֹר אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁתֶּה יוֹתֵר מִדַּאי רַק מְעַט הַמֻּכְרָח, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְשַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ וּלְהַרְחִיב דַּעְתֵּנוּ וּלְהַגְדִּיל הַחֲסָדִים, וְלֹא נָבֹא עַל־יְדֵי־זֶה לִידֵי רֹגֶז וְדִינִים וּגְבוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם כְּלָל. רַק אַדְרַבָּא נִזְכֶּה עַל־יְדֵי מְעַט הַשְּׁתִיָּה לְהִתְפַּתּוֹת בַּחֲסָדִים דִּקְדֻשָּׁה יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְדַּבֵּק בְּךָ בֶּאֱמֶת וְלָגִיל וְלָשִׁיר וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׁמְךָ בְּגִילָה וְרַנֵּן, וּלְדַבֵּר דִּבְרֵי־תוֹרָה בְּהַרְחָבַת הַלֵּב וּבְשִׂמְחָה מַה שֶּׁצְרִיכִין לְדַבֵּר וּלְגַלּוֹת. וְתָשִׂים מַחְסוֹם לְפִינוּ לִבְלִי לִהְיוֹת 'הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד'. לִבְלִי לְגַלּוֹת אָז חַס וְשָׁלוֹם, מַה שֶּׁאֵין צְרִיכִין לְגַלּוֹת. וְתִפְתַּח אֶת פִּינוּ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. עָזְרֵנִי לִהְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בְּכָל הַתְּנוּעוֹת, בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר הֶכְרֵחִיּוּת, הַכֹּל אֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב בֶּאֱמֶת כְּפִי רְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת בְּאוֹתוֹ הָעֵת וְהַזְּמַן, וְלֹא אָסוּר מֵרְצוֹנְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, אָמֵן סֶלָה".


דער אייבערשטער זאל העלפן זאלסט האבן שכל נישט צוצורירן מער צו אלקאהאל.